האמונה המנחה את תפיסת העבודה שלנו היא שבלתי אפשרי שהעולם, הכישורים, הטכנולוגיה והמיומנויות  השתנו כל כך, ושבית ספר, כמקום שבו לומדים, לא משתנה לעולם. קיים ויכוח או מתח מתמיד לגבי השאלה האם תפקידו של בית ספר הוא הכנה לחיים או החוויה של 'כאן ועכשיו'. אני סבור ששני הדברים חשובים, אבל לפחות חלק מתפקידו של בית הספר הוא הכנה לחיים ולא רק החיים עצמם.  אם כך, משהו צריך להשתנות בדרך בה התלמיד לומד כדי לעזור לו במה שיידרש בעולם, כדי שהוא יוכל להצליח ולשגשג. מהם השינויים הללו שהתחוללו? וכיצד אנו כאנשי ונשות חינוך יכולים להיענות אליהם?

לומד-עד
אין עוד חלוקה קוטבית בין מצב למידה למצב אי-למידה. למידה לאורך החיים היא כמעט הכרחית. כמות הידע החדש שמיוצר ביום, בכל יום, זהה לכמות הידע שייצרו פעם במשך כמה שנים, ולכן בכל מקצוע שנלמד באוניברסיטה ובכל מיומנות נרכשת תהיה דרישה להמשיך וללמוד כל הזמן, גם כשהלימודים הרשמיים לכאורה הסתיימו. זה נכון גם אם אתה עובד בבנק וגם אם את פועלת בשירות הציבורי ובוודאי אם אתם עוסקים בהייטק. לכן, כל אחד ואחת מאיתנו צריכים להיות מסוגלים ללמוד כל הזמן. בין אם מדובר בלמידה כמו זו של רופאים, המסוגלים לקרוא חומרים מקצועיים, ובין אם מדובר במפגש עם אנשים, שתהליך הלמידה הוא חלק אינטגרלי ממנו - את/ה לומד/ת ללמוד ואולי אפילו יותר מזה, את/ה חייב/ת לאהוב ללמוד.  

מיומנויות עתיד
המיומנויות הנדרשות היום על מנת להצליח אינן המיומנויות שהובילו להצלחה בעבר. יתרה מכך, מרכזיותו  של הידע פחתה, וחשובות בהרבה הן המיומנויות, כאשר השלוש העיקריות בעיני הן עבודה בצוות, חשיבה ביקורתית וחשיבה עצמאית. ישנה עוד יכולת מרכזית מאוד, שבית ספר חייב לסייע בתהליך הפיתוח שלה, והיא שכל אחד ואחת צריכים למצוא את הקול הייחודי שלהם. אם פעם מטרתו של בית ספר הייתה להביא את כולם לרמה מסוימת ואחידה במכלול הנושאים, בימינו אנשים מתפרנסים מכך שכל אחד מוצא את הקול שלו בעולם. כל אחת והכישרונות והחוזקות שלה, אבל את צריכה גם ערך מוסף ייחודי משלך. להיות מודע לאזורי החוזק והחולשה שלך, וגם שתוכלי לתרום לאותה קבוצה שאת חלק ממנה את אותו חלק ייחודי. באופן זה, ככל שהמחשב ישתלט על יותר ויותר נישות של עבודה, דווקא לך יהיה ערך מוסף ייחודי שמחשב לא יוכל להחליף לעולם.

התהליך הזה מתרחש בכל עת. בתי ספר משתנים, הם לא קפואים בזמן. אבל אני חושב שהשינויים הטכנולוגיים מתרחשים בקצב גבוה בהרבה, ולכן התפקיד של מערכת החינוך הוא לתמוך וללוות את בתי הספר באופן מותאם להאצת השינויים האלה. מתוך ההבנה הזאת, אנו עושים מספר מהלכים ופעולות כמערכת, כממלכה, כמינהל חינוך בירושלים. 

מקצה לקצה - צורבים חוויה אחרת דרך מרכזי חדשנות
אנו מעניקים לילדים ולילדות, למורים ולמורות, את החוויה המוקצנת האחרת, חושפים אותם לחוויה של למידה חדשנית, רלוונטית וצורבים את הידיעה העמוקה שאפשר ללמוד באופן שונה. אנו עושים זאת באמצעות מרכזי החדשנות. כל ילד וילדה חווים יום בשבוע למידה אחרת במקצועות הלימוד שלהם עם המורה שלהם. לעיתים יש שני מורים בכיתה, אחד הוא המורה לתנ"ך ואחד הוא מוזיקאי והתלמידים יכולים ללמוד תנ"ך דרך מוזיקה. בנוסף, הקמנו מרכזים פיסיים, ששופצו ואובזרו בסטנדרט הגבוה ביותר, ובאופן הזה, ניתן להדגים באופן שיטתי לבתי הספר למידה אחרת הלכה למעשה. השיטות והגישות מחלחלות לסדירויות הבית ספריות, כי החוויה כל כך משמעותית ועוצמתית ובתי הספר משנים את פניהם. 

הכיתה הרלוונטית
רוב בתי הספר בירושלים מקבלים ליווי מותאם לחלומות שלהם כדי לנוע על הציר בין למידה פרונטלית ללמידה מבוזרת. בתי הספר הירושלמים קיבלו 'החלטה אמיצה' התואמת את המאפיינים הספציפיים שלהם והם מקבלים ליווי מעמיק ורחב כדי לקדם אותה באופן אפקטיבי. התפיסה הקלאסית של למידה פרונטאלית למורים, המתרחשת במנותק מזמן השהיה בבית הספר ומהמתרחש בבית הספר, לא מוכיחה את עצמה כבר זמן רב. מורות התלוננו שבסופו של דבר, כשנכנסו לבית ספר ולכיתות, הרעיונות החדשים שהביאו עימן לא עמדו בהלימה למטרות בית הספר ולתפיסת שאר הצוות. כמו כן, קיימים מורים עם איכויות שונות והניסיון להביא את כולם לסטנדרט אחיד בכל התחומים, נידון מראש לכישלון. התפיסה שלנו אוחזת בכך שהשינוי הוא צוותי – המנהלת מחזיקה באפשרות להוביל את תהליך השינוי באופן אקטיבי וכן להעריך באופן קבוע מה עובד ומה לא. באופן כזה, ישנו סיכוי גבוה יותר כי כל מורה תקבל את המקום להתפתח וללמוד, בהתאם ליכולות ולתפיסות שלה. תהליכי הליווי שאנו מובילים בבתי הספר מאפשרים למידה אותנטית ומתמשכת בהתאם לצרכי המורים ובית הספר. בתוך תהליכי הליווי מורות מרגישות בטוחות לשנות ולהתנסות מצד אחד, ומצד שני ממושבות על התהליך שהן עוברות בעצמן וביחד עם התלמידים. הדבר מאפשר גם למנהל להחזיק את התהליך בדרך מקצועית, שכוללת רפלקציה תמידית ומקום להוביל את התהליך בצורה בטוחה. מלווה בית הספר מכיר את הארגון לעומק, היות והוא עובד באופן רחב ומקיף עם המנהל ועם חדר המורים עצמו, מה שמכניס אותו ללב חיי בית הספר והופך אותו, בין היתר, לחלק מהצוות. דבר זה, בו מלווה תהליכי השינוי חווה את בית הספר מכל הכיוונים, 'חוטף חלק מהאש' ומכיר את בית הספר מקרוב, הופך את התהליך ליעיל, מדויק ומהיר יותר.

המדיום הוא המסר 
כיתת הלימוד עוברת שינוי פיזי והיא כבר לא הכיתה הרגילה, אלא המקום שבו מעודדים את למידת החקר, את הלמידה העצמאית, את שאילת השאלות ואת העובדה שכל אחד לומד, כל אחת מוצאת את הייחודיות שלה. היא כבר לא כיתה שיש בה טורים אחידים צופים אל מול מורה מרכזית, אלא מרחב שבו הרהיטים מפוזרים בכיתה בתנוחות שונות, במקומות שונים ובאופני למידה שונים. אני מאמין שה'סטינג' הזה משפיע. שהמדיום הוא המסר. לאור התפיסה הזו מתנהל גם מינהל החינוך. 

​

שמים את החלומות לפני הבירוקרטיה
אם היינו רק באים ואומרים לבתי הספר "בואו נעשה חדשנות", נותנים להם טפסים למילוי ודורשים מהם לעמוד בבירוקרטיה עירונית כבדה ואז מאריכים את התהליך עד ש ועד ש, אז עד שהתהליך היה מתרחש הוא כבר היה מאבד מהרלוונטיות ובתמורה אנשי ונשות החינוך היו מאבדים את התשוקה הראשונית שלהם ליישם אותו. יצרנו ארגון שמספק לבתי הספר שירות מעולה ועובד באופן זריז, גמיש ורלוונטי. לדוגמא, אם בבית ספר מסוים החליטו שכל כיתות א'-ב' ילמדו באמצעות משחק, אז תוך שבוע יקבלו מאיתנו מומחה להוראה באמצעות משחק. אם בהמשך, אנשי החינוך באותו בית ספר יחליטו שהם מעוניינים לקיים כנס של כל המורים ללימוד באמצעות משחק בעיר, כי הם רוצים לשמוע אחד מהשני, לעשות נטוורקינג (רישות) ולהעביר הלאה את מה שהם למדו, מינהל החינוך יפיק את הכנס, ייתן לו משאבים ויעבה את התוכן. הארגון פועל כך שהוא מגשים באופן מקצועי וזריז את החלומות של מנהלי ומנהלות בתי הספר ומאפשר את התזוזה שלהם על הציר הזה. אנחנו משקיעים בנושא החדשנות, גם בהיבטים הפיסיים וגם בהיבטים הפדגוגים כמעט 50 מלש"ח בשנה. 

מרוץ שליחים של יוזמות
למעשה, מדובר בסוג של מודלינג. מנהלים רבים אומרים לנו: "כשאתם אומרים לנו 'שימו חלום על השולחן ונעזור לכם להגשים אותו, ובתנאי שהוא זז לכיוון למידה מבוזרת', אנחנו בעצמנו הולכים למורים שלנו ואומרים גם להם 'שימו חלום על השולחן'". הרוח והמעשה האלה נותנים למנהלים ביטחון שיש על מי להישען ושיש רוח פרצים שטוב לעוף יחד איתה, וכתגובה הם נוטים לעשות את אותה הדרך עם המורים והמורות שלהם ולקחת סיכונים. באופן בלתי נמנע, מורים שמרגישים חופשיים בזכות הרוח הזו, מביאים עצמם יותר לידי ביטוי בכיתה ולא משאירים חלקים משמעותיים באישיותם בשער בית הספר. בסופו של דבר, המסר שאנו שולחים למנהלים לפיו אנו מעודדים אותם ומצפים מהם ליזום, מגיע עד לתלמידה ולתלמיד, עובר מאחת לאחד בשרשרת הזו,  והלמידה בכיתה הופכת משמעותית ויצירתית בהרבה. 

אין דבר כזה לטעות
אחד הדברים הקשים ביותר שקורים במערכת ציבורית, הוא שהיא נותנת תגמול חיובי על אי-עשייה או על עמידה במקום, ותגמול שלילי ביותר על טעות. במערכת ציבורית אם אתה עושה ומצליח, כולם מוחאים לך כפיים. אבל אם אתה עושה וטועה, אתה 'מקבל על הראש' ככה שיותר לא תיזום דבר במסלול המקצועי שלך. היוזמה, או ההליכה קדימה או הצידה, התזוזה, היא, למעשה, מעשה לא רצוי, כמעט מגונה בשירות הציבורי. אני מרגיש שיש לי הזדמנות לתקן את הדבר הזה בכל פעם שאני אומר למנהלים 'אם יש לכם חלום לכו איתו, מקסימום - לא יעבוד'. המטרה המרכזית של השיח הזה היא לייצר אקלים יזמי. בגלל אופי המערכת הבסיסי שהזכרתי לעיל, האקלים היזמי הזה יכול להיווצר רק אם נביא 'מנגינה' חדשה בווליום גבוה. המנגינה הזו מתפתחת כשאנחנו מעניקים תנאים ליזמות; נותנים משאבים למי שיוזם, מבלי שמשנה אם מוצלח יותר או פחות; כשאנחנו מוקירים את מי שיוזם כל הזמן; כשאנו מתגאים ומספרים את הסיפור שלו ומחמיאים לאותו בית הספר, למנהל\ת ולעובד\ת בכל הזדמנות; האקלים הזה מתפתח כשאנחנו מוקירים כבוד לאנשים שהביאו משהו חדש. 
מעבר לכך – אין באמת טעות. אנחנו משדרים כל הזמן שאין טעויות ושהמדד החשוב המרכזי הוא רמת התשוקה של החולם ולא בחינת טיבו של רעיון זה או אחר (כל עוד הוא בכיוון הרצוי). מהצד שלנו, הדרך להשיג את החלום מאד קצרה. היא גמישה, היא לא בירוקרטית, היא לא מבקשת תוכנית של ארבעים עמודים, שאף אחד אף פעם לא יקרא. היא דורשת ממך בעיקר להסתכל פנימה ולראות מה נכון ומתאים למקום שאתה מכיר הכי-הכי טוב. היא דרך שמתחילה מאמונה גדולה בשטח ומשם עובדת קשה, במעשים קונקרטיים.

בשנים האחרונות הגיעו מידי שבוע מאות אנשי ונשות חינוך לבתי הספר ומרכזי החדשנות שלנו מהארץ ומהעולם. הם ביקשו ללמוד מה עשינו אחרת כדי שבבתי הספר יהיה אפשר ללמוד אחרת. ירושלים הפכה לבירת חדשנות עולמית כי החלטנו לפעול באופן גמיש, פתוח וזריז ולייצר סביבה ומשאבים המאפשרים לבתי ספר להגשים חלומות פדגוגיים. אפשרנו לבתי הספר לשים חלום על השולחן.